אר נובו

תקופת האר נובו: 1890-1914 (עד פרוץ מלחה"ע ה-1).

הסגנון העיטורי "אר(ט) נובו" - אמנות חדשה - החל בפאריז ועבר במהירות לשאר חלקי היבשת ולאמריקה. הוא התבטא בעיקר בתחומי האמנות הדקורטיבית, כולל כרזות (מוכה), ריהוט, תכשיטים וארכיטקטורה (גאודי בברצלונה).

אומני האר נובו מרדו בשיטות הייצור ההמוני וחזרו לייצור ידני עם דגש רב על האסתטיות והקישוטיות. איפיינו את הסגנון קווים זורמים ומתעקלים וצורות א-סימטריות. הסגנון מרבה להשתמש במוטיבים מן הטבע - ענפים משתרגים זה בזה, פרפרים, שפיריות ובעקר הרבה דמויות ופנים נשיות, עם שער שופע. הסיגנון הושפע מאד מאמנות יפנית.

בתכשיטי האר נובו קושטו פני הנשים באבני חן, בעיקר אבנים קמורות כמו אופלים ואבני ירח. התכשיטים, מאוד יפים ואסתטים, כללו ענקים, תליונים, צמידים, טבעות וסיכות.